ניהול הסיכונים של מגדל בבל (חלק א׳)

תקציר:

נניח שהסביבה המקצועית או החברתית שלנו הופכת לעוינת. עד מתי לנסות לתקן את היחסים? מתי לתקוף ומתי לברוח משם? ההשפעה הראויה של אירוע כזה היא שאלה של ניהול סיכונים בקבוצה. ולמרבה המזל, אלוקים נותן בסיכול של מגדל בבל דוגמא אישית; ניהול סיכונים שמיימי.

פירוט:

אבל רק רגע. כשאלוקים אומר על בוני המגדל: "עַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם שפתם״ [iii], האם הוא פעל מייד בהתחלה או חיכה בסבלנות? הפרשנות הקיימת מספקת תשובה אחת – פעל איפשהו באמצע. מאפייני פרשנות זו מפורטים בנספח. גם אנחנו ננסה להבין מהו ניהול סיכונים שמיימי, והניסיון שלנו יניח שהסיפור, אם לא קרה בפועל, לכל הפחות מוגש על מצע של תחקיר מעמיק על האנושות – היסטורי ופסיכולוגי.

כמו בכל חקירה – נתחיל מהתחלה: מה מקור הסיכון? מי בנה את המגדל?

אם מתחילים לקרוא את הטקסט קצת לפני שהמגדל מוזכר לראשונה, מגלים שגיבורי הסיפור כבר הוצגו. הם בסה"כ אנשי משפחה אחת – משפחת יקטן. "וְיָקְטָן יָלַד, אֶת-אַלְמוֹדָד וְאֶת-שָׁלֶף, וְאֶת-…ואת… כָּל-אֵלֶּה, בְּנֵי יָקְטָן. וַיְהִי מוֹשָׁבָם… הַר הַקֶּדֶם… וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם". משפחת יקטן נסעה לשנער "וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם". ישנה פרשנות קיימת נוספת – בנספח. הסיבה למיזם המגדל כתובה גם היא: להישאר ביחד – "פן נפוץ".

משפחת יקטן השתמשה, לראשונה בתנ״ך, בתהליך טכנולוגי "וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר". בתנ"ך, בו כל מילה חשובה, פרוט כזה של תהליך טכנולוגי מושך מאוד תשומת לב. התוצר שלו, הוא גם משהו ש(כמכלול) לא תועד עד כה: עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם (עיר נטו קין כבר בנה).

פיטר ברויגל האב, שצייר את הציור המפורסם שבראש הפוסט, דמיין משהו באמת ענני, שמתאים ליכולות של זמנו, המאה ה-16.

אבל איך נראה המכלול הזה במציאות?

ניעזר רגע במגדל אמיתי שקרוב יותר לתקופה, ולמקום ההתרחשות: המגדל ביריחו.

המגדל של יריחו הוא שריד ארכיאולוגי מהתרופה הניאוליתית, אותו גילתה במאה שעברה הארכיאולוגית קתלין קניון. כיום הוא נחקר ע"י הארכיאולוג רן ברקאי. המגדל הזה מתוארך לסביבות 9000 לפנה"ס (כידוע יש שיטות רבות ליישב בין התיארוך הארכיאולוגי לזה של התורה [vi]) וגובהו כשלוש קומות. לא מדובר במשהו מרשים במונחים שלנו, אבל בנוף היישובים החקלאיים של תקופתו, זה ממצא ייחודי. מבין המבנים הידועים היום, הוא היה המבנה הגבוה בעולם במשך אלפי שנים, ונבנה כחלק פנימי של חומה בגובה שתי קומות. כפי ששיערו חלק מהפרשנים בנספח, בנייתו הייתה כרוכה במאמצים אדירים ועבודה כבירה, כזו שכמעט לא בוצעה קודם לכן על ידי בני אנוש [vii].
לבני יקטן, היה אולי המגדל רק מונולית גבוה שיזכיר להם מאיפה באו, היכן שלא יהיו.

אבל מגדל, ובמיוחד אם הוא בא (כבדרך-כלל) עם חומה, גם מקנה עמדה הגנתית שאין כמוה ב"עולם החושות" של התקופה הניאוליתית. ממוקד מוגן כזה, ששולט על הסביבה בתצפית ובאש, ניתן לשגר מתקפה על כל אחד.

ואף אחד לא יוכל להגיב.

כלומר החמר שהיה לחומר דביק, והלבנה שהייתה לאבן קשה, היו המצאה טכנולוגית שוברת שוויון, שיצרה נשק שובר שוויון.

התפתחות טכנולוגית טוטאלית כזו חוזרת לפעמים בדברי ימי האנושות.

לצורך המחשה, כזה היה המצב בעולם לפני כשבעים שנה, במהלך 5 שנים בהם הייתה ארה"ב – שלא ניצלה את המקדמה מול הגוש המזרחי – הגורם היחידי בעל נשק גרעיני.

אם נחבר את כל הנתונים האלה, נסיק שמשפחת יקטן המסורה והמשפחתית מבקעה בארץ שנער, שכל רצונה לפי הפשט היה להישאר יחד [viii], יצרה בטעות את הנשק האולטימטיבי – אבל לא כנגד אלוקים, ובלא שום כוונה להשתלט על העולם.

אז מה כל כך הטריד את אלוקים?

על כך בפוסט הבא.

נספח – פרשנות קיימת

רב ירמיה בר׳ אלעזר הוא בעל התיאור המוכר בסנהדרין קט ע"מ א, המניח שהיכול האינסופית של בוני המגדל רלוונטית כאיום כלפי אלוקים בעצמו, ולא יבצר מהבונים לעלות לשמים ולהילחם באלוקים. אך מכיוון שאלוקים לא צריך הגנה עצמית, (ובוני הפרויקט לעולם לא הכריזו על כוונה עוינת כלפי אלוקים), יש במדרש הקלאסי הזה מטרה להעביר מסר לקורא, תוך איזשהי איזשהי קפיצונת ביחס לפשט. לכן, מנסים פרשני הפשט להשלים את עילת הסיכול בהיגיון ישר.

בפרקי דרבי אליעזר [i] נטען שבבניית מגדל בבל, הפרויקט הפך לכל-כך משמעותי, עד שהחלו לזלזל בחיי פועלים שאבדו בבנייתו. החשש של אלוקים היה מפני אובדן מוחלט של ערך חיי אדם בחברה. ר' שמשון רפאל הירש (הרש"ר) מגרמניה הוסיף ב-1878 לבסיס של רבי אליעזר הרחבה שמתארת את המגדל כפרויקט לאומי תחת מנהיגות כריזמטית, וממש כאילו חוזה את הנאציזם: "[מנהיג] לא יצליח בכך אם לא ידע לשלהב אותם למטרותיו, אם לא ישכיל לזהות את תהילת עצמו עם תהילת ההמונים המתמסרים למענו… לא בתענוגות, אלא בסרט בדש המעיל יפתו ההמונים להתמסר למנהיגם. רדיפת הכבוד… שרפה באדישות את הכל…". הגיוני שזה היה תוצר לוואי של הפרויקט, והפירוש זה אפילו מצמרר בחכמתו, אך אי אפשר לעצור כאן, כי המילה יוזמה, עַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת, לא נראית מדויקת בהקשר של קריסת המצפון. והדיוק הטקסטואלי במקרא הוא כלי מניב מאוד במחקר הטקסט הזה.

פרשנים אחרים עוסקים בכוונותיהם של הבונים לא להתפשט הארץ, בניגוד לכוונת אלוקים שביקש במפורש למלא את הארץ. רשב"ם, רד"ק וראב"ע מתייחסים לכך שהכוונה לבנות מגורים המוניים, או מונולית בולט, הייתה כדי לשמר אצל הדורות הבאים ריכוז וזיקה למקורם ("נעשה לנו שם") " פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ" וכוונה זו נגדה בפירוש את הכוונה המקורית של האל "מִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ" ומכאן סיכול הפרויקט. אך גם הסבר זה מתעלם מההצהרה האלוקית על היכולות הבלתי-מוגבלות, שהיא היא המטרידה אותו.

לגבי זהות בוני המגדל, חז"ל מייחסים את הנהגת בניית המגדל לנמרוד, שנחשב כנבל של התקופה [v]. אבל אם מתחילים לקרוא את הטקסט קצת לפני שהמגדל מוזכר לראשונה, מגלים שגיבורי הסיפור כבר הוצגו.

מקורות:

i] http://mikranet.cet.ac.il/mikradidact/pages/printitem.asp?item=20678

[iii] http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/mgdl_bvl.html

[v] מסכת חולין (פט ע"א). כפי שמסביר הרש"ר, רק גיבור ציד לפני ה' כנמרוד יכל להביא אנשים לידי התמסרות כזאת. זה מתאים לדרש בניית המגדל כתמרור אזהרה בפני חטאים שונים.

[vi] https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=הבריאה#cite_ref-7

[vii] Liran, R., & Barkai, R. (2011). Casting a shadow on Neolithic Jericho. Antiquity, 85, 327.

[viii] http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/mgdl_bvl_pjt.htm

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: