ההרעלה שהעלתה את יוסף לצמרת

תקציר:

יוסף פתר את חלומות שר המשקים והאופים בצורה נכונה, ופרשנים רבים מתעקשים שההתערבות האלוקית היחידה הייתה שאלוקים יצר את יוסף כאדם חושב – ותו לא. אם זה נכון – איך יוסף פתר את החלומות? נדמיין לרגע שיוסף הוא אחד מגיבוריה של אגתה כריסטי. בעלילה בלשית, הגיבור צריך להתחיל מלגלות מה שאפשר על הסיטואציה של הקליינטים שלו.

פירוט:

יוסף מסתבך עם האחים שלו, נמכר לעבדות ומתגלגל לבית סוהר במצרים. בבית הסוהר הוא מתחבר עם שני בכירים שפרעה השליך לכלא, שר המשקים ושר האופים. בוקר אחד מגיעים החברים ליוסף נסערים, אחרי שחלמו חלומות משונים. במזרח הקדום, נתנו לחלומות משמעות גדולה[i].
על-סמך החלומות שלהם חזה להם יוסף את העתיד בצורה דרמטית, שהסתברה כמדויקת מאוד. כשהמעלל הזה נודע לפרעה הוא הגדיר את יוסף כ-"איש אשר רוח אלוקים בו", והעלה אותו לגדולה כדי לנצל את רוח האלוקים הזאת לפתרון משבר לאומי.

האם פרעה צדק ואלוקים גילה ליוסף את העתיד? פרשנים מימי התלמוד ועד ימינו[ii] מוכיחים שאלוקים מנסה להימנע לאורך כל המקרא, ככל האפשר, משינוי של חוקי הטבע, או לפחות משינוי של 180 מעלות. לעיתים הוא מגיע לזה, אבל רק אחרי שניסה לנווט את מהלך העניינים בדרך פחות ישירה (בגלל סוגיות של חופש בחירה)[iii]. כך גם בקטגורית הנבואה, הנביא צריך להפעיל את השכל[iv]  על בסיס המסר האלוקי. עוד יותר מזה במקרה הספציפי הזה, מתעקש הרד"ק[v]. אלוקים השפיע בכך שיצר את יוסף כאדם חושב – ותו לא.
אם זה נכון – איך יוסף פתר את החלומות[vi]?

נדמיין לרגע שיוסף הוא אחד מגיבוריה של אגתה כריסטי.
בעלילה בלשית, הגיבור צריך להתחיל מלגלות כל מה שאפשר על הסיטואציה שהקליינטים שלו נמצאים בה.

קודם כל, מה בכלל הם עושים בבית סוהר? יוסף יכול לשאול אותם, אולי הם יודעים ואולי לא, אולי הם יגידו את האמת – ואולי לא. אבל ייתכן מאוד שהעובדה ששני בכירים מהמטבח של פרעה נכנסים לכלא באותו זמן היא לא מקרית. והניחוש שלנו – משהו לא טוב קרה לפרעה, והוא מייחס את זה לאוכל.
לא מדובר בהכרח בהרעלה קשה. בניגוד לאדם רגיל, גם מחלה קלה של מנהיג לפעמים פוגעת באמון הציבור, וניזכר בנזק שגרמה לג'ורג' בוש ההקאה שלו בבחירות 1992, ולקלינטון הנפילה שלה בבחירות 2016. אבל פרעון מצרי, עוד יותר מכך, לא יכל "להחליק" ריצה מבוהלת לשירותים. מבחינת המצרים הפרעון היה איזשהו אוואטר גשמי לבורא העולם (האל "רע" ועוד). מכיוון שהפרעונים שאבו את מקור הסמכות שלהם מהאמונה הזו, הם עודדו המון מנהגים משונים שנועדו לתדלק את היחס אליהם כחצאי אלים. למשל הנסיכים שרצו לבקר את הפרעון Kushite במאה ה-8 לפנה"ס גילחו את רגליהם לקראת הביקור, כדי להיחשב כנקיים. זה לא עזר להם והוא השאיר אותם בחוץ[vii].
חז"ל פירשו ששר המשקים ושר האופים נכלאו בגלל שתי תקלות תברואתיות שונות: זבוב ביין ו"צרור" במאפה. מצד אחד באמת סביר שחושדים ברשלנות תברואתית ולא בהרעלה מכוונת, כי אז היו הרבה יותר חשודים מיידיים. אבל הסיכוי ששתי תקלות כאלה יקרו בו-זמנית ויגרמו לכליאה בו-זמנית של השרים – נמוך יותר מהאפשרות שמדובר באירוע אחד, ששניהם חשודים בו.
"ויקצוף פרעה על שני סריסיו", במשתמע ה-סריסים, בהא הידיעה. ומה אכפת לנו שהם סריסים? סריסים היו השרים החשובים[viii]. ולחם גם היה המזון המרכזי, עד כדי כך שגם היום קוראים לבשר בקר בערבית לחם. כלומר פרעה מחפש את האחראי המיניסטריאלי לתקלה. הרשב"ם, נכדו של רש"י, מציין בהיגיון שלכלא מכניסים לא רק אסירים, אלא גם עצירים, שנחקרים לפני משפט.
אז יוסף ואנחנו מבינים את הדבר הראשון: פרעה צריך לגלות בדיוק מי אחראי למחדל ולהעניש אותו בחומרה. הכלא הוא לא העונש – הוא רק שלב בחקירה.
בפשעי רשלנות, לפעמים אפילו האשם בכלל לא יודע שהוא בלגניסט. מבחינתו הוא סופר מסודר והיגייני.
איך פרעה מתכוון לגלות מי אשם?

כמו שראינו בהרבה סדרות בלשיות, אם לא נמצאו הוכחות בזירת הפשע, אפשר לפעמים לשחזר את זירת הפשע ולמשוך אליה את הפושע, בניסיון לתפוס אותו על חם. במקרה שלנו זה אומר להחזיר את החשודים לזירה, ולתת להם הזדמנות להתרשל שוב בתפקידם, בלי שיחשדו שהם במבחן.
נשמע בלתי-אפשרי, אבל למזלו של פרעה, יש לו הזדמנות מושלמת לכך: יום ההולדת המלכותי שחל בעוד שלושה ימים. יום ההולדת המלכותי היה לאורך ההיסטוריה במשטרים מסוימים יום חנינה מלכותי, וחלק מהנאשמים והפושעים היו ניצלים ביום הזה[ix]. כלומר פרעה יכול להחזיר אותם לתפקידם במסווה של חנינה.
מבחינת שר המשקים והאופים, שלא מבינים בכלל את הסיטואציה, זו הזדמנות בלתי חוזרת להשתחרר, וברור למה הם יחלמו חלומות שקשורים לעבר ולעתיד המקצועי שלהם. זה מה שהכניס אותם לכלא, וזה מה שהם מקווים לחזור אליו אם ישתחררו. מפלס הלחץ עולה, חלומות נחלמים.
מבחינת יוסף נותר עכשיו לחזות מי ייכשל במבחן. איזה נתונים יהיה אפשר לשאוב מהתת-מודע? הגיע הזמן להתעמק בחלום.

"ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר לו: בחלומי והנה גפן לפני. ובגפן שלושה שריגים והיא כפורחת. עלתה ניצה, הבשילו אשכולותיה ענבים. וכוס פרעה בידי, ואקח את הענבים, ואשחט אותם על כוס פרעה, ואתן את הכוס על כף פרעה…
וירא שר האופים כי טוב פתר ויאמר אל יוסף אף אני בחלומי והנה שלושה סלי חורי על ראשי. ובסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אופה, והעוף אוכל אותם מן הסל מעל ראשי".
עכשיו יעקב יכול להשתמש בפסיכולוגיה.

הררי עמודים נכתבו על הפירוש של החלומות בהם מעורב יוסף, לפי פרויד וממשיכיו. אבל יש איתם בעיה כפולה. אחת, היום בטוחים הרבה פחות בתקפות של התיאוריות של פרויד. בעיה שנייה וקשורה, מחקרים חדשים מראים שהתיאוריות שלו הושפעו מהתנ"ך. לא נוכל להפיק תובנה אובייקטיבית על ניתוח פסיכולוגי מתקדם של יוסף, כשזה בעצם אותו ניתוח פסיכולוגי עתיק שמעיד על עצמו.
אם יש נושא אחד בחלימה שכן זכה למחקרים שמבוססים אמפירית, הוא הנושא של תרגול ע"י חלימה. מחקרים שנערכו על בעלי חיים  הוכיחו, שבהרבה מקרים החלומות שלהם משחזרים פעולות יום-יומיות ומאפשרים אימון ותרגול, שמביאים לשיפור בביצועים ביום שאחרי. גם הגישה המבנית קוגניטיבית שפותחה ע"י החוקר קלווין הול, מסבירה שחלומות נמצאים על רצף החשיבה בעירות, ולכן מבטאים אותם תכנים שמעסיקים אותנו בעירות בעזרת שימוש בדימויים ויזואליים במקום מילוליים[x].
יוסף אם כן מקבל הצצה לכיצד השרים מבצעים את המשימות שלהם.

המספר שלוש זועק משני החלומות ומראה ליוסף שהלחץ מיום ההולדת עוד שלושה ימים נותן במוחותיהם את אותותיו הסמליים. או, שאלוקים מנסה בכל זאת לוודא שהוא יבין מה הולך כאן. רש"י מסביר לנו שששר המשקים מתאר תהליך פריחה ארוך וממושך, כשהוא קורה לשר המשקים בצורה מואצת מול הפרצוף, מה שעוזר ליוסף להיות בטוח שמדובר ביחידת הזמן הקטנה של ימים.
ואחרון חביב וחשוב מכל, החוקר יעקב בנו אומר לנו שהחלום מראה בבירור מי כאן קפדן.

"הנה גפן לפני… והיא פורחת, עלתה ניצה, הבשילו אשכולתיה ענבים… ואקח את הענבים ואשחט אותם אל כוס פרעה, ואתם את הכוס על כף פרעה". 3800 שנים לפני תיאורי העגבניה של אייל שני, יש לנו כאן פשוט את אייל שני המקורי. אדם שמתייחס בצורה כזאת ציורית ומלאת תשוקה אל אוכל – כנראה לא יזלזל במקצועיות של עצמו, ולא בהגיינה.
חז"ל כל-כך התרשמו מהתשוקה של שר המשקים, שאחת מהסיבות לארבע כוסות ליל הסדר היא ארבעת אזכוריו למלה "כוס"[xi] (ירושלמי פסחים י א; בראשית רבה (וילנא) פח ה).

ומי הרשלן? לדעתי זה מי שמשאיר סלים פתוחים, ללא כיסוי, בצורה כזאת שכל ציפור יכולה לנקר בהם, וחמור מכך – להטיל בהם את צרכיה. מסתבר שזה התרגול של שר האופים, וזאת עקומת הלמידה שלו. כמובן שאין כאן תיאור חי ומתלהב של תהליך הכנת המאפים משלב חומרי הגלם, כמו שהיה אצל שר המשקים. רק משלוח פאסיבי[xii], והאיש צועד בקו ישר אל זירת הפשע, לרשת הפרוסה של פרעה הערמומי.

"ויהי ביום השלישי יום הולדת את פרעה, ויעש משתה לכל עבדיו, וישא את ראש שר המשקים, ואת ראש שר האופים בתוך עבדיו. וישב את שר המשקים על משקהו ויתן הכוס על כף פרעה. ואת שר האופים תלה כאשר פתר להם יוסף".

ונשארנו רק עם שתי שאלות: למה יוסף לא הזהיר את שר האופים – ומה קרה בגלל זה.

פתרונות – לפרשה הבאה, פרשת מקץ.

 

 

[i] Dreams and Dream Narratives in the Biblical World, Jean-Marie Husser

[ii] אביי (שבת נג ע"ב), רש"י (שמות ה', כא); רמב"ן (לתחילת פרשת שלח לך); משך חכמה מהד' הרב קופרמן, ירושלים תשנ"ז, לתחילת פרשת בחוקותי; נחלת דוד, וילנה תרמ"ב, דרושים, דרוש א; יערות דבש, ברוקלין תשמ"ה, דף קח ע"א; שם משמואל, ירושלים תשט"ו, לשמות ח"ב, עמ' ריג ד"ה לשנת תרפ"א. אמנם עיין גם מהרש"א, חידושי אגדות לעבודה זרה כ"ה ע"א, ובסידור רש"ר הירש, ירושלים תשנ"ד, עמ' קמח.

[iii] גד אלדד, ארבע לשונות גאולה.

[iv] גם לפי המפרשים שרוח הקודש מסייעת ליוסף לפתור את החלום, היא לא נותנת פתרון מקצה לקצה. כלומר  "התורה מבחינה בין חלומות יוסף לחלומות הנבואה של אברהם, יצחק ויעקב. חלומות האבות, מופיעים כשער להתגלות אלוקית. בברית בין הבתרים, אברהם ישן וחולם, ואז מקבל את דברי ה' (בראשית טז' יב'). יעקב רואה בחלומו את סולם המלאכים, ואז ה' מדבר אליו. בחלומות של יוסף אין התגלות אלוקית לאחר החלום. גם כאשר יוסף פותר חלומות ישנה רק תחושה קלה של נבואה: 'הלא לאלהים פתרונים, ספרו נא לי' (מ' ח'). למרות כל ההקבלות שעושה המדרש בין יעקב ליוסף (בראשית רבה מד' ו') התורה מבחינה בצורה ברורה בין חלומותיו של האחד לשל השני. הבחנה זו יוצרת קו ברור (ומקודש) בין הרמה של ההתגלות, שהייתה לאבות מצד אחד, לבין זו שהייתה ליוסף ואחיו. ברור, שחלומותיו של יוסף הם נבואיים ולא סתם קשקוש, אך צורה של רוח הקודש יותר מאשר נבואה. (ראו גם ברמב"ם, מורה נבוכים יא' מה', כאשר יוסף מוזכר באופן ספציפי ב"רמה השניה של הנבואה)". כך לפי הרב יואל בן-נון.

"הנביא אשר איתו חלום יספר חלום ואשר דברי איתו, ידבר דברי אמת, מה לתבן את הבר נאום ה'" אומר ירמיהו (ירמיהו כג, כח), ומלמדנו לפי הרב יואל בן-נון ש-"חלומות הם מעטפת חיצונית של נבואה כמו שהמוץ הוא מעטפת החיטה. נביא אמת מסוגל להפריד את הגרעין מהמוץ במטרה להפיק קמח נקי לאפיה ". אבל גם לפי הפרשנות הנבואית חוזרת השאלה – איך מפרידים?

[v] (ר' דוד קמחי מצרפת, פרשן בן המאה ה-12).

[vi] בגמרא נמצאת גישה לפיה החלום והפרשנות הניתנת לו קובעים במדויק את העתיד להתרחש. המחזיקים בגישה זו רואים בחלום מעין פוטנציאל של משמעויות, שמימושן תלוי בטיב האינטראקציה בין החולם לפותר. כלומר, כל עוד לא פוענח החלום אין הוא משפיע על חיי החולם והסובבים אותו. כוחו הממשי נובע מהמשמעות שפותר החלום מעניק לו. לאחר שמשמעות הוענקה על ידי הפותר שוב לא ניתן לבטל אותה והיא עתידה להתגשם. הדוגמה הבולטת ביותר לגישה זו היא סיפור מפגשם של ר' אלעזר ותלמידיו עם אישה שחלמה כי קורת ביתה נבקעה. בסיפור זה מפורש אותו חלום בשני אופנים שונים ומנוגדים (מוות מול חיים) ושני הפתרונות מתממשים. לסיפור זה מספר רב של נוסחאות וראו למשל בראשית רבה (וילנא) פרשה פט ד"ה ח ונספר לו; איכה רבה (וילנא) פרשה א ד"ה יח חדא אתתא. גישה זו מסבירה את ההתאמה בין פתרון יוסף למציאות, אך לא מסבירה למה יוסף אמר מה שאמר.

[vii] כך מספרת לנו אסטלת (גלעד) פיי. J.H. Breasted, Ancient Records of Egypt, Part 4, 882. נלקח מ- The pharaoh – man, ruler & god מהאתר http://www.reshafim.org.il

[viii] פירוש אונקלוס, ורמב"ן מסכים.

[ix] א"ע, רשב"ם, יעקב בנו, וגם בארכיאולוגיה – פני עולם המקרא בראשית עמ' 103. המנהג ידוע ממקומות נוספים, למשל פרס של המאה ה-5 לפנה"ס.

[x] משמעות החלום בפסיכולוגיה, בטיפולנט, 16.8.2016.

[xi] מסביר את הגמרא הרב אלי ויזנר, שמי שמתבונן בסיפורו של שר המשקים רואה שלשר המשקים הייתה כסיפה להיות עבד פרעה, הוא חי בחלומו את תפקידו לפרעה "וכוס פרעה בידי", ואשחט אותם על כוס פרעה, ואתן את הכוס ,כל פעולה בשלבי הכנת הכוס מתוארת בקפידה ובריגושים וכשר המשקים כ"כ חושק בתפקיד יש אינטרס ליוסף לעזור לו ולפתור את חלומו לטובה. הסבר זה חסר במקום הפוך מהסבר "הנבואה המגשימה את עצמה" של חז"ל. הוא אומר מדוע יוסף אמר מה שאמר, אך לא מדוע צדק.

[xii] הרב פרופ' יונתן גרוסמן, פרופ' יאיר זקוביץ'. זקוביץ' (http://www.929.org.il/page/40/post/1190) מסביר גם שהפתרון הרע נאחז בכמה פרטים נוספים שמהם למד יוסף את מהלך העניינים לעתיד לבוא: בחידות לשוניות חשיבות רבה להומופונים – מילים הנשמעות זהות אך גזרונן ומשמעותן שונה. ואפשר שדחף ראשון לפירוש הפסימי נמצא בתמונת "שלשה סלי חרי" (פסוק טז). "חרי" זה עשוי להיפתר ליוסף על "חרי אף" (כגון דברים כט, כג) ללמדנו כי לא סר חרון אפו של פרעה מעל עבדו, שר האופים, ולפיכך מרה תהיה אחריתו. הרש"ר מסביר שהעובדה שעוף לא חושש לאכול מקרבת אדם מלמדת שהאדם מת, וכך יכול יוסף להתנבא בדייקנות על סופו. אם כי, כפי שמסביר אברבנאל, כשעובדים כך עם משלים, יכולים להיות כמה נמשלים.

© כל הזכויות שמורות לד"ר מתן נויירמן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: