ה-Coacher של יעקב

תקציר:

אלוקים מבטיח ליעקב עולם ומלואו – ויעקב מקטין ציפיות. רחל מבקשת שיעקב יתפלל שתלד – ויעקב נוזף בה. אלוקים מבקש שיעקב יעזוב את לבן – ויעקב נשאר.
למה יעקב מתנהג ככה? ומה אלוקים עושה לגבי זה?   

פירוט:

אלוקים ממשיך במסע שלו לגיבוש חברה שיש בה בחירה חופשית, אבל שלא תבחר באופן חופשי להשמיד את עצמה.
המכשיר לזה כרגע הוא האבות. בעזרת הקשר עם אלוקים, הם אמורים לתפעל ולהדגים לאנושות קוד מוסרי אלוקי, חיובי ובונה.

אלוקים עובר מיצחק ליעקב, שבורח מעשיו לדוד לבן, ומבטיח ליעקב בחלום סולם ומלואו. "נעבור מייצור ידני של אמונה לייצור המוני. המפעל ישב בכנען והעובדים הם עם שלם שיצא ממך". יעקב קם בבוקר ושם את הקשר בפרופורציות הרבה יותר קטנות. "אם יהיה אלוקים עימדי ושמרני… והיה ה' לי לאלוקים". תן לי לעבור את המשבר בשלום, ואז נדבר על מיסוד מערכת היחסים.
בהמשך הפרשה רחל אשת יעקב דורשת שיעזור לה בעקרותה (בתפילה[i]). למרבה הצער, ובניגוד לאבותיו במקרים דומים, אין שום אזכור לכך שיעקב אכן מתפלל.
אחר-כך, כשמלאך אלוקים מצווה את יעקב לעזוב את לבן, הוא פשוט לא עוזב[ii]. לכך נדרש פיצוץ עם לבן ופנייה של אלוקים עצמו.
ואם הקשר עם אלוקים נראה ככה, הרי שתפעול אורח החיים מול עובדי האלילים גם לא מעורר קנאה. יצחק ואברהם היו מצליחנים כלכליים וצבאיים, ויעקב מתחיל בהתבזות מול לבן, שלוקח ממנו שנים שלמות מחייו.
מה הבעיה של יעקב, ואיפה כאן הניהול האלוקי?

לצורך החקירה, וכדי לא לפספס נתונים מהילדות של יעקב, נחזור מעט אחורה לפרשות הקודמות.
אם נסתכל לצורך השוואה על יצחק, נראה שיצחק התפתח רוחנית בסביבה סטרילית, כי אחיו ישמעאל גורש. אצל יעקב, כשרוצים אבולוציה של הכשרה ואתגר, לגדול עם תאום מרושע (עשיו) יספק את הסחורה. הגילאים זהים, החוויות דומות, כמחצית מהגנים הם זהים (כמו אצל אחים רגילים). יעקב אמור לקבל "מראה" אחית, ובית-ספר חברתי מהמעלה הראשונה. אבל משהו בתכנית מתפספס, ויעקב נשאר "איש תם", תמים[iii]. זאת בניגוד למשל לאברהם שידע ללכת על הגבול עם אלוקים ומלכים[iv]. אם אלוקים רוצה להראות שקוד ההתנהגות שלו יעיל גם בחברת המבוגרים הקשה, התמימות של יעקב עדיין לא מספקת דוגמא בשלה. יעקב צריך לצאת בעל כורחו מהאוהל, למצוא את האיזון בין מוסר לחכמת רחוב. הבריחה מהבית בגלל עשיו מספקת בדיוק את ההזדמנות הזאת. אבל במקביל היא יוצרת בעיה נוספת אצל יעקב – בעיה של זהות עצמית.

האם הצדיק האידיאלי היה גונב לעשיו את הברכות? בהנחה שמדובר באדם בוגר[v], לשאלה הזאת אין תשובה חדה. פרשנים ודרשנים כגון רד"ק, אבן-עזרא, שד"ל, בראשית רבה ועוד – מוצאים צידוקים ליעקב. מדרש תנחומא, נחמה לייבוביץ' ועוד – להפך[vi]. התוצאות בשטח עגומות ואולי מלמדות שאלוקים לא מרוצה. יעקב מאבד את משפחתו ואת רכושו לזמן בלתי מוגבל, ורוכש איום על חייו. ייתכן שהוא בכלל לא הצליח לקבל מיצחק את הברכות הנכונות, כי הן שונות לחלוטין מהברכות שאברהם ויצחק קיבלו[vii]. כשמי שדחף אותו לצרה הזאת הם ההורים שלו, שחינכו אותו, ובסוף גם לא הצליחו להסכים בינם לבין עצמם מי ומה כאן מוסרי – יעקב לא יכול לחוש בוודאות צדיק.
אז יש לנו בעיית כישורי חיים, בצד בעיית דימוי עצמי.
איך ניתן לבנות, או לאמן, את יעקב?

אתגר אימוני ראשון נובע מכך שקיום ה-"אזורים האפורים" בחיים הוא קונספט מופשט. אתגר שני, הוא מורכבות הכישורים של חכמת רחוב. לרכוש אותם זו מטלה מסובכת, כי אין איזה מתכון או פתרון בית ספר גנרי לסיטואציות ולאנשים מורכבים.
הפתרון ללמידה מופשטת, לפי המחקר הפסיכולוגי, הוא למידה סימולטיבית[viii]. היתרון שלה הוא שהצלחות שיושגו בסביבה עוינת גם יכשירו את יעקב בחכמת הרחוב, וגם יבהירו במבחן התוצאה שהוא בצד הנכון והצודק.
הפתרון ללמידה מורכבת מכונה "קירוב הדרגתי"[ix]. הוא נשען על פירוק דפוס התנהגות לפעולות פשוטות ומתן חיזוק לעשיית על פעולה כזאת.
באתגרים קשים בהם ידע תיאורטי לא מספיק לשינוי הרגלים, משתמשים הפסיכולוגים החברתיים גם בתיאוריית הלמידה החברתית, שקשורה לשני הפתרונות הקודמים.
בתיאוריה זו מופעל מודל אנושי לדוגמא. הוא מדגים את רצף הפעולות הנדרש באופן שיטתי והדרגתי בחייו האמיתיים, כולל קשיי היישום. ההתנהגות החדשה שנלמדה תבוצע אם יש סביבה שנותנת לה חיזוקים[x].
אז מצבינו ישתפר אם יהיה אפשר למשוך בהדרגה, ותוך הדגמה, ותוך חיזוקים, את יעקב להתמודדות אקטיבית עם אתגרי השינוי שלו…
איך זה נעשה בפועל?
שלב א' – חלום הסולם. אלוקים מסדר הכל, מיעקב לא נדרש שום דבר. יעקב מבחינתו מגיע לאתר מקודש בטעות לחלוטין – "ויפגע במקום", ונאלץ לישון שם "כי בא השמש". אלוקים מבטיח הרים וגבעות וצאצאים, ויעקב מייחס את האירוע לגיאוגרפיה "אין זה כי אם בית אלוהים וזה שער השמים". טבעי, כי כנען הייתה עשירה במקומות בהם אנשים חוו התגלויות ולכל המקומות האלה אנשים קראו – בית אל. (המילה "אל" במקורה היא כנענית ומגיעה משם האל הכנעני בתקופת הברונזה – אל)[xi].
טבעי שיעקב יאזן את ההכרזה על בית אל כאתר מורשת, בקצת סקפטיות[xii]. חלומות שווא לא חסרים. אם יש לו שמץ של מודעות עצמית, הוא מבין שגם המצב הנפשי שלו, וגם כל סיפורי סבא/אבא על חלומות, יכולים לגרום להזיה לילית בקלות. והדימוי העצמי כרגע גם לא תומך באפשרות שהוא "הנבחר". "אם יהיה אלוקים עמדי… ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי, והיה ה' לי לאלוקים". צנוע.

שלב ב' – התקלות ברחל בבאר. יעקב עושה קצת יותר, משימת ניווט שמביאה אותו כמתוכנן לאזור חרן שם גר דוד לבן. הוא פוגש את בת-דודו רחל באירוע עם סיכוי סטטיסטי נמוך, ודמיון מפתיע למפגש הידוע של אליעזר עם רבקה. יעקב מקבל חיזוק חיובי הן בדמות ההשגחה הברורה של אלוקים, והן בדמות של התאהבות ברחל. למעשה גם אם יעקב עשה שטות מוחלטת בניסיון מתלהב לגלול את האבן מהבאר – בתהליך הפסיכולוגי אלוקים חייב שהאבן אכן תזוז…

שלב ג' – חוזה הנישואין. סטאז' של הדגמה חברתית אצל לבן על שטחים אפורים, ניסוחים דו-משמעיים ואותיות קטנות. כשיעקב מציע לרעות את מקנה לבן שבע שנים תמורת רחל, אבא לבן עונה "טוב תיתי אותה לך מתיתי אותה לאיש אחר". לכאורה מדובר במחמאה, אבל בפועל המשפט ניתן גם לפירוש כאילו לבן לא נותן את רחל בתמורה לעבודה, אלא ממניעים אחרים (יעקב חתן נפלא) [xiii]. תוצר לוואי של זה הוא בעצם שלבן התחמק מהסכמה מפורשת לעסקת החליפין שיעקב מציע. לכן אין ליעקב בסיס משפטי לערעור כשהוא מגלה שקיבל את לאה במקום רחל.

שלב ד' – בקשת העזיבה. העדרים של לבן מתפתחים בצורה מופלאה תחת יעקב. אבל מבחינת יעקב כשנולד יוסף מגיע ההזדמנות לחזור הביתה. עד עכשיו הייתה סכנה גדולה שבתרחיש כזה לבן יאיים להשאיר את רחל בחרן, כדי להמשיך את השגשוג שלו. הסיכון יורד כשיש נכד שרצוי שיגדל עם שני הוריו. הבקשה הזאת מציבה קשיים בפני מודל ההדגמה לבן, והוא מתמודד באופן מציאותי ומלמד עם הקשיים בשילוב של חנופה ("ניחשתי ויברכני ה' בגללך"), ושימוש בז'רגון של הקליינט יעקב ("ניחשתי ויברכני ה' בגללך"). לאחר מכן נחתם הסכם לפיו יעקב יקבל כל בהמה שאיננה לבנה, ושורת פרשנים מסבירים איך לבן לא רימה, אלא ניצל פרצות באותיות הקטנות של הסיכום הזה[xiv] כדי להגדיל את החלק שלו על-חשבון יעקב, רגע לפני שהעדרים – והאינטרסים שלהם – מתפצלים.

שלב ה' – הפרית עדרי הפיצויים ע"י יעקב. פעולה זו של יעקב מתבקשת, אבל מורכבת יותר. אלוקים עובר מתמיכה מלאה לחלקית.
פרוט: בכורח הנסיבות יעקב צריך לעשות מה שאפשר כדי למקסם את הילודה בקרב הבהמות שלו. המבצע החקלאי ביולוגי הזה מורכב משני חלקים.
בחלק הראשון יעקב לוקח "מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן מחשוף הלבן… ושם יעקב את המקלות לעיני הצאן". פרופ' יהודה פליקס בספרו "החי והצומח במקרא"[xv] טוען שמדובר באמצעי מקובל אבל לא אפקטיבי בעליל, ששימש ככיסוי לטכניקה האמיתית[xvi]. הטכניקה האמיתית, אותה לא נפרט כאן, מבוססת על חוקים גנטיים שהתגלו על ידי הנזיר הצ'כי גרגור מנדל כ – 3,500 שנה מאוחר יותר – "חוקי מנדל". כלומר אלוקים לימד את יעקב איך עושים את זה נכון, וליעקב היה אינטרס להסתיר את הקשר האלוקי[xvii], כי זו בדיוק הייתה הסיבה שלבן עיכב אותו "נחשתי ויברכני ה' בגללך… נקבה שכרך עלי ואתנה". הנה קצת חכמת רחוב.
בחלק השני יעקב מפעיל את טריק ההתרבות של הבהמות הצבעוניות, שמיועדות אליו, רק "בכל יחם הצאן המקושרות". כלומר על הבהמות הכשירות או המושכות יותר[xviii] .
"בהעטיף הצאן העטופים" – החלשים – "לא ישים". שהצאן החלש יוולד לבן וילך בוענג רב ללבן[xix]. זה כבר מתחיל להיות משחק קשוח, והפרשן "בעל הטורים" גם טוען שיעקב קצת עבר את הגבול ונענש על כך בהמשך. אבל כרגע יעקב מקבל חיזוק חיובי כאשר מעל ומעבר לסטטיסטיקה הצפויה, כל הוולדות נולדים מוכתמים והולכים אליו – כפי שמבטיח לו מלאך.

שלב ו' – עזיבה. "אלוקים קובע את האסטרטגיה (לעזוב) אבל יעקב כבר אחראי על כל הטקטיקה. דבר ראשון ביטחון שדה – יעקב מזמן את נשותיו לשדה כדי להתייעץ איתן בלי שיאזינו. דבר שני עיתוי – יעקב מחכה שלבן יתרחק מהאזור כדי לגזוז את צאנו.
הדבר השלישי, עם נקבל את פרשנותו של המלב"ים (פרשן מזרח-אירופי בן המאה ה-19) חבוי בפסוק "וינהג את כל מקנהו ואת כל רכשו אשר רכש מקנה קניינו אשר רכש בפדן ארם, לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען". לכאורה המשפט הזה מסורבל בצורה לא אופיינית לסגנון החסכוני של התורה. למה למשל הכרחי להזכיר כאן את יצחק? אבל המלב"ים[xx], עונה שיעקב בחר בהטעיה חצופה כדי להרוויח זמן. הוא אמר לכל, בפומבי, שהוא הולך כדי לבוא אל יצחק אביו, וכך יצר את הרושם שהעזיבה מתואמת עם לבן. לכל חלק בפסוק הזה תופר המלב"ים נדבך נוסף של הטעיה, ושלושה ימים עברו עד שלבן קיבל התראה.
הבעיה היא שרחל גונבת במהלך העזיבה תרפים – את הפסילים של אביה, וכך מעלה את גובה הלהבות ואת הסבירות למרדף.

מכיוון שמחנה הנשים והילדים של יעקב איטי בהרבה מכל רודף פוטנציאלי, הבריחה של יעקב, היא קפיצת אמונה. לבן ישיג את יעקב בוודאות אלא אם אלוקים יתערב. ואלוקים אכן מתערב. בדומה למה שעשה בהסתבכות של אברהם עם אבימלך מלך פלישתים. "ויבוא אלוקים אל לבן הארמי בחלום הלילה, ויאמר לו הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע".
אבל מה שעבד עם אבימלך פשוט לא עובד עם לבן[xxi]! אולי אלו אותם עצבים חזקים שהופכים אותו לאיש עסקים ממולח. אולי הפוליתיאיזם – ריבוי האלילים – שחגג אצלו, גרם לו גם להכיר את אלוקים (ראינו שהוא נוקב בשמו בחופשיות) אך גם להסתכל עליו כעוד אחד מהחבר'ה האלילים. לבן הזהיר שוב התחכם, "תקע את אחיו בהר הגלעד" והלך לבדו ליעקב. לא מאיים אבל כן עושה בסופו של דבר מה שהוא רוצה, ואז מטיח ביעקב "למה גנבת את אלוקי". עד עכשיו התמודד יעקב עם סיטואציות בהן הצדק בוודאות לצידו, או ללא צורך בעימות חזיתי (העזיבה). איך הוא מגיב עכשיו?

"עם אשר תמצא את אלוקיך לא יחיה נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך. ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם". זוהי תגובת יתר, שאיננה מחויבת המציאות, ובסופו של דבר ייתכן שגרמה נזק (רחל מתה). התגובה הזאת גם מתחברת להצעה של יעקב, מתחילת הפרשה, לעבוד שבע שנים עבור רחל. למה היה דחוף כל-כך להציע כזה מחיר גבוה, במקום לשמוע רגע מה לבן רוצה? יש לכך פירושים נקודתיים, אך השאלה נשארת תקפה בהקשר שלנו.
בראייה לאחור, ההתנהגות הזאת לא מפתיעה כי היא מתחברת לסימנים לכך שליעקב היה פרופיל פסיכולוגי של העצמת רגש[xxii]. אליו כבר נחשפנו אצל יצחק. קודם כל, אצל אנשים בפרופיל זה סגנון ההתמודדות עם איומים מוביל למפגש בעל עוצמה גדולה עם הרגש. הדבר הזה פוגע כנראה ביכולות קוגניטיביות מסוימות. הפרופיל הזה כולל גם יכולת גבוהה לזיהוי רגשות דרך הבעות פנים – "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עימו כתמול שלשום". בנוסף, אם אנשים כאלה חווים רגשות בעצמה גבוהה הם מסוגלים גם להפוך את החוויה לטקסט. והנה שבעה פסוקים תמימים מקדיש המקרא במפגש זה, למונולוג בו מתאר יעקב את התסכול שלו מלבן.
דרך אגב, גם בניו יעקב עשו את אותה טעות כשיוסף שתל אצלם גביע שלו, כדי להפליל את בנימין בגניבה. "אשר ימצא איתו מעבדיך ומת וגם אנחנו נהיה לאדוני לעבדים". הצפה רגשית עוברת בתורשה[xxiii].
אז נכון שלא הכל אבוד, וראינו שכל הפרשה הזאת היא קואוצ'ינג של יעקב. הרגישות שלו ושל משפחתו[xxiv]  חיונית כי היא מייצרת, לפי המחקר, רגישות מצפונית מאוד גבוהה. את הקשיחות והביטחון העצמי אפשר ללמוד, ובהגיון זה גם מהאירוע הזה יעקב ילמד ויתחזק.  אבל כרגע הוא הזמין את לבן לערוך חיפוש במחנה והבטיח השלכות איומות אם ייתפס.
איך יוצאים מזה?

"ויבוא לבן באוהל יעקב ובאוהל לאה ובאוהל שתי האמהות ולא מצא". אבל לאוהל של רחל מחכה טיפול מיוחד. "ויבוא באוהל רחל… וימשש לבן את כל האוהל ולא מצא". נראה שהמלכודת סוגרת על רחל. ועד יותר מכך, ייתכן שכל החיפושים מחוץ לאוהל רחל היו חיפושי דמה.
חז"ל סוברים שלבן היה כשמו – לבקן. "ולרבקה אח ושמו לבן. רבי יצחק אמר: לשבח; פרדוכוס [=מופלא במראהו הלבן]"[xxv]. מכיוון שלבקנים סובלים פעמים רבות מליקויי ראיה, ייתכן שהדרך הרצינית היחידה של לבן בכלל לגלות משהו הייתה במישוש. כלומר המקרה הזה דומה לקבוצת כדורסל שעושה בדיקת סמים לכמה שחקנים, כדי לתפוס אחד במראית עין של הגינות.
אבל הגנים והחינוך של לבן פועלים נגדו.

במפגש הראשון  עם רחל אנחנו לומדים שהיא אחראית על כל "הצאן אשר לאביה". מדובר בתפקיד שדורש אומץ ו"פלפל". שלושת בנות יתרו ביחד נדחפו בתור ע"י רועים אחרים. בועז היה צריך להזהיר את הקוצרים שלו שיתנהגו יפה לרות. אולי מה שנתן לרחל את ההזדמנות היה שלבן, למרות שהיה צעיר יחסית[xxvi] , לא יכל לרעות את צאנו כי לבקנים נוטים לסבול מחשיפה לשמש. כשרחל ננזפת ע"י יעקב על בקשתה לבנים היא לא מתפרקת – היא מייד עוברת לפתרון של המזרח הקדום ללדת בעזרת שפחה[xxvii]. כשיעקב מבקש רשות לברוח מחרן – רחל מוזכרת ראשונה לתומכים. וכך בעצם מגיע לבן לכר הגמל של רחל, לעימות ישיר עם התפוח שלא נפל רחוק מהעץ.

"ותאמר אל אביה אל יחר בעיני אדוני, כי לא אוכל לקום מפניך, כי דרך נשים לי".
רחל מסתכלת בלבן (של העיניים), ולא ממצמצת.
"ויחפש ולא מצא את התרפים".

ראינו בפרשה שיעקב התקדם (המון), אבל כנראה עדיין לא הגיע לשלב הסופי של ההכשרה. רמז סמלי למה יכלול המבחן הסופי מתגלה לו בסוף הפרשה.
"ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה". מסביר המלב"ים: "התבאר אצלי תמיד ששם מחנה הונח על [מיועד לאלה] החונים מוכנים למלחמה. ידע שהם [המלאכים] מוכנים למלחמה, ו[הם מסמלים ש-] בהכרח יבוא כנגדו מחנה אויב ללחום".
לכן יעקב "קרא שם המקום מחניים", מחנה כפול. כי עכשיו יעקב יצטרך להילחם מול תמונת המראה של עצמו. מול אדם שיש בו תכונות מסוימות דומות לשלו, ומול התכונות האלה בעצמו.

הפרשה הבאה, פרשת וישלח, מתארת את המאבק באותו צד אפל, מבחן דארת' ויידר מול קרוב משפחה – עשיו.

 

[i] לפי הרמב"ן

[ii] "ויהי בעת יחם הצאן… ויאמר אלי מלאך האלוקים… קום צא מן הארץ הזאת". ולאחר סיפור ייחום המקנה מוזכר "ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך".

[iii] רש"י

[iv] ראה ערך ההתמקחות על סדום, או כינוי שרה "אחות" בתירוץ שמשמעות צדדית של המילה כוללת גם בנות משפחה רחוקות, כדי שאבימלך או פרעה לא יהרגו אותו כבעלה לפני שלקחו אותה.

[v] עשיו כבר לקח לעצמו נשים בשלב הזה (כז, לד). בנוסף, כנען של אותה הייתה מלאה בכנופיות שודדים ונער לא יכל לנוע מרחק גדול לבד. בנוסף, ראה פרושו של רש"י כה, כז.

[vi] האמנם רימה יעקב את יצחק?, בראשית פרק כ"ז, ד"ר אברהם שפיר, הגיגי גבעה ג', תשנ"ה. אוחזר מ- http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/haomnam-2.htm

[vii] רווחה כלכלית ושלטה באחים לעומת התפתחות לעם וירושת כנען. הרב יונתן זקס.

[viii] צייכנר, א. ושכטר, א. (2015). שימוש בסימולציות לשיפור הישגים מוטיבציה ותפיסות מוטעות במקצוע התקשוב. בכנס מיט"ל השלושה עשר. ת"א: סמינר הקיבוצים.

[ix] How to train the brain, https:/youtu.be/qG2swE_6uVM

[x] Bandura, A. (1977). Social leaming theory. Englewood Cliffs, N]: Prentice-Hall, 10, 26.

[xi] מייטליס, י. "ההיו כמה בית אל?", באתר daat

[xii]המפרשים התמודדו עם הסקפטיות הזאת, אנחנו נחדש על התמודדות איתה בהקשר הבעיות האחרות.

[xiii] מלב"ים

[xiv] למשל רש"י אומר שהסכמתו של לבן "לו יהי כדברך" היא "הלוואי שיהיה כמו שתחפוץ". וכך במקום שיעקב יסיר את הכבשים שאינם לבנים כפי שביקש, לבן מקדים אותו ועושה זאת – לכאורה לא נורא. אבל הרמב"ן מסביר מה הייתה ההשפעה של זה. יעקב זכאי לפי ההסכם להסיר מעדר הפיצויים של יעקב תיישים בעלי טלאים לבנים ("טלואים"). כמה טלאים זה טלוא? לקח לבן והסיר תיישים שהיו קצת פחות שזופים במקום בו נעקדו רגליהן ("עקודים"). גם המלב"ים מאיר כמה פרצות שנוצלו לרעה בהסכם.

[xv] גם ב י. פליקס (תחומין , ג', 462).

[xvi] המלב"ים חושב שדווקא יש אפקטיביות בפעולה.

[xvii] כאן אני סובר בניגוד לדעת פליקס, שטען שהמקלות נועדו "להרגיע את לבן, ולהזכיר לו שאין יעקב מתכוון אלא לנהוג בדרך הרגילה והידועה של הרועים, שהיו סבורים שיש בה כדי להשפיע על תדירות הופעת הכתמים החומים בכבשים הלבנים, והכתמים הלבנים בעזים השחורות. זו הייתה צורת טיפול מקובלת שלבן לא יכול היה להתנגד לה, מה גם שידע שטיפול זה לא מעלה ולא מוריד". בטענה זו יש סתירה פנימית כי אם לבן ידע שהמקלות חסרי ערך, הוא עשגם יעקב המקצוען שלו יודע שהם חסרי ערך. תקציר מאמרו של פליקס לקוח מ- פרשה וטִבעהּ, עקודים נקודים וברודים / ד"ר משה רענן, אוחזר מ- http://www.zomet.org.il/?CategoryID=160&ArticleID=7016

[xviii] רמב"ן.

[xix] בעל הטורים.

[xx] רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר.

[xxi] למלב"ים יש פרשנות שלבן כן ציית לאלוקים, כי אלוקים ביקש ממנו לא לדבר עם יעקב מטוב ועד רע, כלומר לא להתחיל בטוב ולגמור ברע. אני מעדיף את הפירוש המקובל – לא לדבר בכלל.

[xxii] ברנבך-ברעם, י. (1997). הכחשת הפחד – בדיקה תיאורטית ומעבדתית של תהליך הכחשת הרגש. אוניברסיטת חיפה.

[xxiii] http://mobile.mako.co.il/home-family-kids/education/Article-3486f01db556b31006.htm

[xxiv] מעניין לציין שאברהם פחות מתאים לפרופיל הזה. מצד שני, מאברהם "נופה", לפי הסבר המלב"ים, ישמעאל. ומבין בניו של יצחק, ראינו בפרשת תולדות שגם אצל עשיו ניתן למצוא רגישות.

[xxv] יהודה תיאודור, חנוך אלבק, בראשית רבה, ס

[xxvi] "ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירץ לקראתו"

[xxvii] http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=12335

© כל הזכויות שמורות למתן נויירמן

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: